למה המסלול הכללי הוא השקעת החכמים – ולא של הפחדנים

הטעות הגדולה של השקעה בפיקדונות

בעיות מבניות של פיקדונות

השקעה בפיקדונות סובלת מבעיות מבניות חמורות. הבעיה הראשונה היא שלא בונים שם עושר אמיתי. אדם שנמצא בפיקדון לאורך שנים בשלושה אחוזים, ובמקרים מסוימים אפילו פחות מזה, לא יוכל להתמודד עם אינפלציה לטווח הארוך. הבעיה השנייה קשורה לסיכון שמנקודה מסוימת הוא מתחיל להיות כל כך גבוה שהוא לא מפצה אותך בצורה הולמת. מי שמתעקש על פיקדונות למעשה בוחר בסיכון גבוה יותר מבחינת כוח הקנייה לטווח הארוך. פיקדון לא משתלם כאשר מחשבים את האינפלציה ואת המיסוי הגבוה יותר שמשלמים עליו.

הפער הדרמטי בתשואות לטווח ארוך

הדוגמה הבולטת ביותר היא סימולציה של שני אנשים בני 40 שחוסכים מיליון שקל כל אחד. מי ששם בפיקדון יגיע בגיל 70 ל-2.4 מיליון שקל. מי ששם במסלול כללי יגיע ל-7.6 מיליון שקל. הפער בין השניים הוא 5.2 מיליון שקל – אותם אנשים, אותה עבודה, אותו חיסכון. רק אחד לא רצה להפסיד והפסיד הבדל של יותר מחמישה מיליון שקל. זה השפעת הריבית דריבית לאורך זמן. החלק העצוב יותר הוא שמי ששם בפיקדון גם שילם שיעור מס גבוה יותר על הרווחים שלו, כי על פיקדון משלמים 15% על הכל, גם אם יש אינפלציה וגם אם אין.

המסלול הכללי – ספינה חזקה באוקיינוס הסוער

היציבות במרכז הסערה

המסלול הכללי מתנהג כמו ספינה חזקה ויציבה שנמצאת במרכז האוקיינוס. בתוך המסלול הכללי קורים מלא פיצוצים – אגרות חובה של בושל מור, השקעות שקרסו, חברות שפשטו רגל – אבל הספינה הזאת כל כך חזקה שהיא פשוט תמיד יציבה. רוב האנשים בכלל לא רואים את הפיצוצים שקורים בתוך המסלול הכללי כי הפיזור והגיוון כל כך רחבים שהשפעת האירועים הבודדים מתבטלת. כשמפזרים בין כל האפיקים אתה נמצא איפשהו באמצע בין שש לשבע אחוזים יותר קרוב לשבע אחוזים, וזה מה שמקבל מי שמפזר בחכמה.

הגנות מפני תרחישים שונים

המסלול הכללי מספק הגנות מפני כל התרחישים האפשריים. אם פורצת אינפלציה, המסלול הכללי מוגן כי יש שם הרבה מאוד אגרות חובה צמודות מדד, לפחות 50% בערך, ויש הרבה נכסים ריאליים כמו מניות שלא מושפעות מאינפלציה ולפעמים אפילו נהנות ממנה. אם קורה דפלציה והמחירים נופלים, יש באגרות חובה ארוכות שנעלו חלק מהכסף גם לעשר שנים בריביות טובות. אם השקל יורד, רוב הכסף נמצא בחוץ לארץ. תמיד אפשר להראות ללקוח את החצי כוס המלאה. אין תרחיש שבו המסלול הכללי לא מספק איזושהי הגנה או יתרון יחסי.

נתונים היסטוריים – העובדות מדברות בעד עצמן

ביצועים לאורך זמן

הנתונים ההיסטוריים מראים תמונה ברורה של יציבות ורווחיות. במסלול הכללי, גם כשמדברים על שבע אחוזים יש עדיין תנודתיות, אבל הלקוח צריך לדעת שפעם בארבע-חמש שנים יהיה לו שנה שלילית, וכנראה שהשנה השלילית תהיה חד-ספרתית, אפילו חד-ספרתית קטנה. זה לא שאין ירידות בכלל במסלול הכללי, אבל זו התנודתיות שצריך להיערך אליה. למעט 2008 שטוענים שזה המשבר הכי חמור במאה השנים האחרונות, שהיה דו-ספרתי. הנקודה החשובה היא שאחרי כל שנה שלילית במסלול הכללי באה שנה חיובית שפיצתה על הירידות.

התאוששות מהירה מירידות

אין דוגמאות של אנשים שחיכו יותר משנה אחת ולא קיבלו את הכסף שלהם חזרה במסלול הכללי. זה שונה לחלוטין ממה שקורה במסלול מניות, שאנשים לפעמים נתקעו שם כמו בדוגמה הקיצונית שצריך לחכות 30 שנה רק כדי לקבל את הקרן בחזרה בלי תשואה. במסלול הכללי, מישהו שבא לשנה אחת – לא מתאים לו המסלול הכללי, הוא צריך ללכת למסלול אגרות חובה. אבל מי שבא ליותר משנתיים, הסיכון כבר מתאים לו לבחור במסלול הכללי. המסלול הכללי מספק את האיזון הנכון בין סיכון לתשואה לטווח בינוני וארוך.

בחירת מנהל השקעות – מעבר לדמי הניהול

חשיבות הפיזור והגיוון

בבחירת מנהל השקעות, אם נכנסים עם כסף קטן יחסית רק למנהל אחד, עדיף ללכת למנהל שהוא לא בפינה ולשים אותו במשהו באמצע. אם יש הרבה כסף ומפזרים אותו בין כמה מנהלים, צריך להקפיד שהמנהלים שמפזרים ביניהם לא נמצאים באותה פינה. אם אחד חשוף מאוד לחוץ לארץ, לא לשים שניים שחשופים מאוד לחוץ לארץ. אחד שיותר לישראל ואחד שיותר לחוץ לארץ. לא ללכת לאנליסט ולמיטב יחד כי לשניהם יש פרופילי סיכון דומים. הפיזור הנכון בין מנהלים יוצר הגנה נוספת ומפחית סיכונים מיותרים.

שירות ויחסי עבודה

צריך לראות אם קל להתנהל עם המנהל מבחינת השירות, ומבחינת מי מוכן לשלם גם יותר על השירות שנותנים ללקוח. זה גם חשוב ולא פחות מהתשואות עצמן. בחברות ביטוח בדרך כלל נוטות יותר לנכסים הלא סחירים, ויש להן יתרון של הכשרה שמאפשרת לעבור בין מנהלים בקלות בלי אירועי מס. היתרון של החברות שלא בהכשרה הוא שאפשר לעבור בין מסלולים – אם לקוח רוצה עכשיו אגרות חובה, אחר כך מניות, אחר כך דבר אחר. בהכשרה קשה לעשות את זה כי כולם במסלול כללי, ואם רוצים מנהלים ספציפיים כמו מור או אלצהיימר צריך לעבור להכשרה עצמה.

מסלול כללי מול מסלול מניות – האיזון הנכון

תשואות מול תנודתיות

במניות הממוצע הוא עשרה אחוזים, אבל יהיו אנשים שיקבלו עשרים אחוזים ויהיו אנשים שיקבלו שני אחוזים. התנודתיות שלהם קטלנית. לא תמצא אנשים שמסוגלים לתנודתיות של חמישים אחוזים, גם לא המשקיעים הגדולים ביותר. התנודתיות של חמישים אחוזים קורית בתקופות שהאדם גם מרגיש חוסר יציבות מבחינת מקום העבודה שלו, שנראה שסוף העולם מגיע. זה בדרך כלל קורה בתקופות שאנשים מזועזעים שדברים כאלה קורים, כל היסודות שלהם מתמוטטים, והדבר האחרון שהם צריכים בתקופה הזאת זה לגלות שכל מה שעבדו כל החיים נמחק.

יתרונות המסלול הכללי לטווח ארוך

גם לטווחים ארוכים, המסלול מניות ייתן תשואה צפויה גבוהה יותר, אבל הסיכון שמתלווה אליה גדול מדי עבור רוב האנשים. המסלול הכללי מספק איזון נכון – קרוב לשבע אחוזים שנתיים עם תנודתיות מבוקרת ומוגבלת. מי שמפזר נכון בין כל האפיקים יכול כמעט להבטיח ללקוח בוודאות גדולה מאוד שלאורך שנים הוא יקבל את הכמעט שבע אחוזים האלה. לעומת זאת, במניות יש סיכון אמיתי לתקופות ארוכות של ביצועים חלשים או שליליים.