גיל הפרישה הוא הרגע שבו כל העבודה הקשה שלכם לאורך עשרות שנים אמורה להשתלם. אך בעוד שרוב הפורשים מתמקדים בשאלה "כמה כסף חסכתי?", השאלה החשובה באמת היא "כמה מתוך הכסף הזה אצליח להשאיר אצלי, מבלי לשלם מס מיותר למדינה?".
תכנון פרישה נכון יכול לחסוך לכם מאות אלפי שקלים. המדינה מעניקה שורה של חוקים וכלים, ביניהם "תיקון 190" ו"סעיף 125 ד'", המאפשרים קבלת פטור ממס לגמלאים. במאמר זה נעשה סדר במושגים, נבין איך מנצלים את ההטבות הללו, ומדוע תקופות של אינפלציה מחייבות אותנו לחשב מסלול מחדש.
תיקון 190: הזדמנות הפז לגמלאים (ומה הקאץ' עם האינפלציה?)
תיקון 190 לפקודת מס הכנסה, שנכנס לתוקף בשנת 2012, חולל מהפכה בעולם החיסכון לגיל השלישי. הוא מאפשר לחוסכים מעל גיל 60 להפקיד כספים נזילים (כמו ירושה, חסכונות מהבנק או מכירת דירה) לתוך קופת גמל, וליהנות מהטבות מס מרחיקות לכת.
מי זכאי ומהם היתרונות המרכזיים?
כדי לנצל את התיקון באופן מלא ולמשוך את הכסף בעתיד, עליכם להיות מעל גיל 60 ולקבל קצבת פנסיה חודשית מזערית (מעל כ-5,000 ש"ח נכון ל-2024). היתרונות:
משיכה כקצבה חודשית: פטורה לחלוטין מכל מס!
משיכה הונית (כסכום חד-פעמי): תשלום מס רווחי הון מופחת של 15% נומינלי בלבד (במקום 25% ריאלי הנהוג בבנקים ובפוליסות השונות).
העברה בין-דורית: במקרה פטירה חלילה לפני גיל 75, המוטבים מקבלים את הכסף בפטור מלא ממס. מעל גיל 75, במס של 15% נומינלי.
חסרונות תיקון 190: למה אינפלציה היא האויב של המיסוי הנומינלי?
כאן נכנסת לתמונה הנקודה שרוב משווקי ההשקעות "שוכחים" לספר לכם. ההטבה של תיקון 190 היא תשלום מס של 15% נומינלי. מה זה אומר? שאתם משלמים מס על כל הרווח, כולל הרווח שנוצר רק בגלל האינפלציה (עליית המדד).
מנגד, בתיק השקעות רגיל או בפוליסת חיסכון משלמים 25% ריאלי – כלומר, מקזזים את האינפלציה ומשלמים מס רק על הרווח ה"אמיתי" שמעל המדד.
דוגמה מספרית שממחישה את הקריסה בכדאיות בזמן אינפלציה: נניח שהשקעתם כסף, והתיק עשה רווח של 5% בשנה. באותה שנה, האינפלציה זינקה ל-4%.
במסלול הרגיל (25% ריאלי): הרווח הריאלי שלכם הוא רק 1% (5% פחות 4%). תשלמו 25% מתוך ה-1% הזה = 0.25% מס.
בתיקון 190 (15% נומינלי): אתם משלמים מס על כל ה-5% במלואם. תשלמו 15% מתוך 5% = 0.75% מס.
השורה התחתונה: בתקופות שבהן האינפלציה גבוהה, הטבת המס של תיקון 190 במשיכה הונית (חד-פעמית) מאבדת מהאפקטיביות שלה, ולעיתים עשויה אף לייצר חבות מס גבוהה יותר מאשר השקעה רגילה! לכן, התיקון משתלם בעיקר למי שמתכנן למשוך את הכסף כקצבה חודשית (שאז הפטור מוחלט), או בתקופות של אינפלציה אפסית.
סעיף 125 ד': ההטבה שרוב הגמלאים מפספסים
בזמן שתיקון 190 דורש קצבה מזערית ומיועד לגיל 60+, קיימת מתנה נוספת מרשות המיסים עבור ילידי 1948 ומטה – סעיף 125 ד' לפקודת מס הכנסה.
הסעיף קובע שאזרחים אלו זכאים לפטור ממס רווחי הון עד לתקרה של כ-16,560 ש"ח בשנה לזוג (או כ-8,880 ש"ח ליחיד). משמעות ההטבה היא חיסכון נקי של אלפי שקלים בכל שנה במס רווחי הון!
מהו "פדיון רעיוני" ואיך הוא עובד?
הבעיה היא שמס הכנסה לא מחלק את הכסף הזה אוטומטית. אם לא דרשתם את ההטבה באותה שנה קלנדרית – היא נמחקת ולא עוברת לשנה הבאה. כיוון שההטבה ניתנת למימוש בעיקר דרך פוליסות חיסכון פיננסיות (של חברות הביטוח), יש לבצע לקראת סוף השנה תהליך הנקרא "פדיון רעיוני" (או "מכירה רעיונית").
במסגרת הפדיון הרעיוני, חברת הביטוח מבצעת פעולה טכנית של מכירת הנכסים (כדי "להנשים" את הרווח) וקנייתם מחדש באותו הרגע. כך נוצר אירוע מס, אתם סופגים את הרווח הנדרש עד גובה התקרה, ומקבלים אישור שבעזרתו מגישים בקשה להחזר מס מלא. מי שלא מבצע זאת – פשוט משאיר "כסף על הרצפה".
כסף הוני מול כסף קצבתי: ניהול חכם של טופס 161
כאשר אתם מגיעים לגיל פרישה או עוזבים מקום עבודה, תפגשו את המסמך החשוב ביותר בעולמות הפרישה: טופס 161. הטופס מפרט את כל הכספים שהצטברו לכם בקופות (תגמולים ופיצויים).
כדי לא לטעות, חובה להבין את ההבדל בין שני סוגי כספים הקיימים בקופות שלכם:
כספים הוניים (קוד 4): כספים שהופקדו לקופות הגמל וביטוחי המנהלים עד שנת 2008. כספים אלו ניתנים למשיכה כסכום חד-פעמי לחשבון הבנק, ללא כל קנס או תשלום מס, ואפשר להשתמש בהם לכל מטרה.
כספים קצבתיים (קוד 6): החל משנת 2008, המדינה קבעה שכל הכספים המופקדים לפנסיה הם כספים המיועדים לקצבה בלבד. כלומר, מטרתם היא לשלם לכם פנסיה חודשית שוטפת. ניסיון למשוך כספים אלו כסכום הוני אחד לפני גיל פרישה (או ללא עמידה בתנאים מחמירים) יגרור קנס חסר תקדים של 35% מס (מס שולי).
קבלת החלטות נכונות בטופס 161
מילוי שגוי של חלק ב' בטופס 161 יכול לעלות לכם בתשלום מס של כמעט 50% על כספי הפיצויים שלכם. בפניכם עומדות מספר אפשרויות קריטיות:
רצף פיצויים: השארת הכסף בקופה ודחיית ההתחשבנות מול רשות המיסים עד לפרישה הסופית, מה שמאפשר צבירת ותק להגדלת תקרת הפטור בעתיד.
רצף קצבה (קצבה יעודה): הפיכת כספי הפיצויים (מעל תקרת הפטור) לחלק מפנסיית הזקנה העתידית שלכם, ובכך הימנעות מתשלום מס מיידי על סכומי עתק.
סיכום: פרישה היא לא רק אירוע משמח, אלא אירוע מיסוי מורכב. בין אם מדובר בחישוב הכדאיות של תיקון 190 מול אינפלציה, ביצוע פדיון רעיוני לסעיף 125 ד', או ניווט נכון של כספים הוניים וקצבתיים – ליווי של מתכנן פיננסי או יועץ פרישה בנקודת הזמן הזו אינו מותרות, אלא השקעה שמחזירה את עצמה בענק.
המאמר מוגש כחומר רקע בלבד. אין באמור כדי להוות ייעוץ פנסיוני, השקעות או מס, ואינו תחליף לייעוץ אישי המותאם לנתוניו וצרכיו של כל אדם על ידי בעל רישיון כדין.
